יש לוקיישנים שפשוט אי אפשר לטעות איתם
האור רך יותר,

הצבעים חיים יותר,

והכול מרגיש כזה קסום…

אבל מה שהכי יפה בצילומים כאלה –
זה הרגעים שלא מתכננים.

המבט הסקרן.
הידיים הקטנות שמחזיקות תפוזים.
החיוך שמגיע פתאום.
והדרך שבהן ילדים פשוט יודעים מהרגע.

אני תמיד מאמינה שפחות לביים –

יותר מרגיש.
לתת מקום לתנועה,

לסקרנות, למשחק ולשקט שבין.

כי שם נמצאות התמונות הכי אמיתיות.

צילומי חוץ הם לא רק "בוק"  
הם חוויה נעימה,

רגועה וטבעית,

שמאפשרת לילדים להיות בדיוק מי שהם.

ומתוך הפשטות הזאת —

גם אתם אוהבים את הקסם שקורה

דווקא כשנותנים לילדים פשוט להיות?